רוזנברג נ' לינוי אומנויות בע"מ ואח'

פסק דין

א.מבוא

1.התובע, רואה חשבון במקצועו עותר לחייב הנתבעים לשלם לו סך של 11,190 ₪.

נתבעת מס' 1 הינה חברה (להלן: "החברה") שהנתבעים 2 ו- 3 הינם בעלי מניותיה. טוען התובע כי נתן לחברה שירותים מקצועיים.

נתבעת מס' 4 הינה אישתו של נתבע 3 ואחותו של נתבע 2.

אין מחלוקת כי אין לה כל קשר לחברה נתבעת 1 ואולם נטען כי התובע ערך בעבורה ובעבור הנתבעים 2 ו- 3 הצהרת הון בגינן זכאי הוא לתשלום.

2.אין מחלוקת בין הצדדים כי אכן התובע הועסק כרואה חשבון עבור החברה בתקופה מסוימת. עוד אין מחלוקת כי לא נערך הסכם בכתב בין הצדדים. התובע טוען כי בגין שתי הצהרות הון שערך לנתבעים 2-4 מגיע לו שכר ראוי בסך 3,000 ₪ ומע"מ עבור כל הצהרת הון ובגין מתן שירותים לחברה אשר ניתנו על ידו לטענתו עד יום 31.10.09 סוכם על תשלום ללא תנאים של סך של 600 ₪ לחודש אשר שולמו בעבור שנת 2008 ואילו בעבור שנת 2009 נותר חוב בסך 6,000 ₪ לתקופה שבין 1-10/09.

3.הנתבעים אשר יוצגו על ידי נתבע 2 לא הכחישו כי אכן ניתנו בשנים 2008-2009 שירותים לחברה על ידי התובע ואולם טענו כי:

I.הסכום שסוכם בעבור תשלום לרואה החשבון בעבור שירותים לחברה היה סך כולל של 7,200 ₪ ואולם סוכם כי הסכום ישולם רק לאחר הגשת דוחות מלאים דבר שלא נעשה בנסיבות העניין.

II.הסכום שסוכם בגין מתן עריכת הצהרות הון היה סך כולל של 1,800 ₪ וסכום זה שולם.

III.טענות הנתבעים והעדר חוב לתובע נתמכים בעובדה כי התובע היה נכון לשחרר תיקם אצלו ולהסכים כי רואה חשבון אחר יטפל בעניינם ללא תנאי.

ב.ההליכים

במועד הדיון שמעתי עדות התובע מחד והנתבע 2 מנגד, כן הוגשו לי מסמכים שונים לרבות מסמכים שצורפו לבקשה לצירוף מסמכים שהוגשה על ידי התובע לאחר הדיון ביום 15.6.2010.

ג. המסקנה

1.לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי נחה דעתי כי יש לקבל התביעה, אם כי בחלקה.

2.ראשית אציין כי אין מקום להתיר צירוף המסמכים המבוקש על ידי התובע לאחר סיום ההליכים. היה על התובע לדאוג להבאת כל המסמכים הרלוונטיים במועד הדיון ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו.

גם לגוף העניין אין במסמכים שצירופם מבוקש כדי לסתור טענת הנתבע מס' 2 בפניי. עצם צירוף מסמכי עיקול אין בהם כדי להוכיח כי התובע נתבקש על ידי הנתבעים לטפל במסמכים אלו ואין בכל המסמכים שצורפו כדי לסתור הטענה, בהעדר ראיה אחרת, לרבות הסכם חתום, כי במסגרת הטיפול השוטף, בעבורו אין הכחשה כי סוכם על תשלום של 600 ₪ לחודש לתובע, נדרש התובע לטפל באמור במסמכים אותם ביקש לצרף לאחר גמר הדיון.

3.אשר לטענת הנתבעים כי סוכם בין הצדדים שהתובע יהיה זכאי לשכרו רק לאחר הגשת דוחות טענה זו לא הוכחה בפני. נטל הוכחת טענה זו על הטוען אותה ומשהוכחשה הטענה על ידי התובע בפני עדות מול עדות ואין בכך די כדי להרים נטל ההוכחה המוטל על הנתבעים לעניין זה. זאת ועוד התנהגות הנתבעים והעובדה כי אין מחלוקת ששכר התובע בשנת 2008 שולם במלואו מבלי שהוגשו דוחות במלואם כנטען כל ידי הנתבעים תומכת בגרסת התובע דווקא כי התשלום החודשי לא הותנה בהגשת כל הדוחות. אין גם הגיון בהסכמה על תשלום חודשי במשך שנה באם קיימת התניה כי התשלום יבוצע רק אחרי הגשת דוחות שזהו אירוע חד פעמי שנתי.

גם העובדה כי הצדדים לא יזמו חתימה על מסמך בכתב המעגן השינויים במוסכם ביניהם מלכתחילה תומכת בטענת התובע דווקא כי "מה שהיה הוא שיהיה" קרי שהוסכם בין הצדדים שאופן התשלום שהיה עבור שנת 2008 יוותר על כנו בשנת 2009.

4.אשר למחלוקת אשר נתגלעה בין הצדדים באשר למועד הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, המסמכים שהוצגו לי תומכים דווקא בטענת התובע כי שירותים לנתבעים 1-3 ניתנו עד שהופסקו בחודש אוקטובר 2009 כעולה ממכתב הפסקת ההתקשרות של הנתבעים מיום 23.10.2009. לו הופסקה ההתקשרות בין הצדדים עוד קודם לכן היה על הנתבעים ליתן הודעה במועד מוקדם יותר.